סיפורה של רות

מאת: הרב אדלמן

שלום הורים וילדים מסביב לעולם! תלחצו על סמל השמע שלמעלה כדי לשמוע את הסיפור המדהים של רות
זה חשוב שתקשיבו לסיפור המלא, כדי להתכונן לדורות סיני בבית הספר
אם אתם מעדיפים לקרוא את הסיפור או שפת האם שלך הוא לא אנגלית תגלול למטה לגרסת הטקסט

התנ”ך העברי מכיל 24 ספרים קדושים שנכתבו על ידי הנביאים. חמשת הספרים הנודעים ביותר הם חמשת ספרי משה, החומש. אבל יש עוד 19 ספרים. יש עוד ספר מפורסם שאותו אנחנו קוראים בבית הכנסת בפורים- זוהי המגילה. יש חמש מגילות בתנ”ך. זאת שאנו קוראים בפורים היא רק אחת מהן, ונקראת מגילת אסתר. זהו הסיפור של מגילת רות. זוהי המגילה שאנו קוראים בבית הכנסת בשבועות. המגילה הזו נכתבה זמן רב לפני מגילת אסתר על ידי הנביא הקדוש שמואל. אתה ודאי תשאל: מהו נביא? נביא הוא אדם, איש או אשה, יהודי או גוי, שהשם מדבר אליו. הנביא האחרון מת לפני יותר מ2000 שנה, כאשר הדור היה ברמה מוסרית גבוהה יותר. באותם ימים היה זה קל יותר להשיג קרבה אל השם, והיה רצון חזק יותר לקיים את מצוותיו בכל היום. שמואל הנביא כתב את מגילת רות כדי שכל אחד ידע מאיזו משפחה מכובדת בא דוד המלך, המלך המפורסם בעולם. לאחר שמיעת הסיפור, תרגישו כבוד רב יותר למלך הקדוש דוד.

הסיפור מתחיל בארץ ישראל. מנהיג היהודים באותה תקופה הוא השופט בועז.
בועז הוא המנהיג השלושה עשר מאז משה רבנו. מוצאו של בועז הוא מן השבט החזק בישראל מבין שנים עשר השבטים- יהודה. לבועז היה דוד עשיר ,שהיה אזרח חשוב בעיר הידועה בשם בית לחם.

ובכן, בועז הוא שופט, אלימלך הוא דודו העשיר, ובית לחם היא עיר ביהודה שממנה מוצאם. שנה אחת לא היה גשם בארץ, והתבואה יבשה וקמלה. קשה היה למצוא אוכל, ומחירו היה יקר מאוד. רעב שרר בארץ, והעניים היו הראשונים להיפגע, הם סבלו מרעב. לכן הם פנו אל העשירים בקהילה בבקשה לאוכל ולכסף. אלימלך לא אהב את הקבצנים, ועשה משהו שלילי ביותר בכך שלא רצה לעזור לעניים. אבל זה לא היה הדבר הגרוע ביותר. הדבר הגרוע ביותר שעשה היה שארז את כל רכושו, לקח את אשתו ושני בניו ועזב את ישראל. אלימלך לקח אתו את רכושו, את כל רכושו: כולל עדרי צאן וגמלים. הוא עזב למדינה שכנה, שבה היו כולם עובדי אלילים, לארץ מואב. אנשים שם אפילו לא מאמינים בהשם! הוא החליט להישאר שם, עד שהרעב יסתיים בישראל. במואב, היו אלימלך ואשתו מרוצים, עד שפתע פתאום אלימלך מת. אוי! השם העניש את אלימלך על כך שלא דאג לאחיו היהודים. עתה נשארה נעמי עם שני בניה: מחלון וכיליון. כאשר טרגדיה כזאת פוקדת משפחה מסוימת, היא חייבת לחשוב. השם שולח לנו מסר לתקן את דרכינו. מחלון וכיליון חייבים לחשוב: ‘מה אנחנו לא עושים נכון? הבה נחזור במהירות לבית לחם, ונעזור לפרנס את אחינו היהודים הסובלים מרעב’. אבל , במקום זאת הם נשארו במואב. הם התנהגו בדרך גרועה יותר מאביהם. מחלון וכיליון קיבלו אזהרה מן השם, ופשוט התעלמו ממנה. אוי! בימים אלה אנחנו לא יודעים למה קורים לנו דברים רעים, אבל אבותינו הבינו מדוע המשפחה נענשה.

חכו רק רגע, הסיפור מתפתח עוד יותר. עתה, כיוון שבני נעמי באים ממשפחה כל כך מכובדת, בעלת ייחוס ועושר, מעונינת משפחת המלוכה של מואב להתחתן בהם. בני נעמי, מחלון וכיליון, לא רק נשארו במואב ,אלא החליטו לשאת להם נשים לא יהודיות. אלה היו נסיכות מואביות אבל לא היו יהודיות.

שם הנסיכה האחת היה עורפה ושם השנייה היה רות. נעמי ושני בניה הנשואים גרו במואב במשך עשר שנים. במשך אותה תקופה שלח השם עוד מסרים למחלון ולכיליון. עושרם של מחלון וכיליון היה בעדרי הצאן ובגמלים. אבל , התפתחות נוראה קרתה. הצאן והגמלים חלו במחלת :”הגמל המשוגע”. לאחר מספר שנים מתו העדרים מן המחלה. אבל מחלון וכיליון עדיין לא שבו. אז השם העניש גם את מחלון וכיליון וגם הם מתו.

נעמי המסכנה! אין לה בעל! ולא בנים! בודדה במדינה נוכרייה. היום אנחנו לא מבינים למה קורים דברים כאלה. אבל חז”ל יכלו להבין, ומתוך כך אנו יודעים את הסיבה מדוע נענשו. נעמי שמעה שהבצורת הסתיימה בישראל, והחלה במסעה חזרה לישראל. עופרה ורות ליוו אותה. נעמי ביקשה מהן לפנות אחורה ולחזור לביתן. הן בכו וסירבו, אבל נעמי התעקשה ,והמריצה את עורפה לחזור . וכך היא עשתה. רות סירבה לעזוב את נעמי המסכנה. חוץ מזה , רות ראתה עד כמה יפה היא היהדות, ורצתה להתגייר ולחיות עם נעמי בארץ ישראל.

רות אמרה לנעמי:” באשר תלכי, אלך. באשר תליני, אלין. עמך-עמי, ואלוקיך אלוקי. באשר תמותי, אמות. אני אשמור את מצוות התורה , ולא אעזוב אותך”. מילים אלה גרמו לנעמי להרגיש טוב. עכשיו יש לה משפחה, ואוליי באחד הימים רות תינשא שוב ויהיו לה ילדים. כמה גדול החסד שעשתה רות לנעמי!

ובינתיים האם אתם זוכרים את בועז, המנהיג? הוא היה בן שמונים. אשתו מתה זה עתה, וכל האנשים היו בלוויתה בבית לחם, בזמן שנעמי ורות נכנסו לעיר.

אוי, האנשים בקושי הכירו את נעמי, מפני שנראתה כה ענייה. הם זכרו אותה כאשר הייתה עשירה. הם גם לא הכירו את האשה הזרה שבאה אתה. “מי היא”? האם היא מואבייה?! כנראה עובדת אלילים! למרות שנעמי איבדה את בעלה ואת שני בניה, אנשים עדיין חשבו.’מגיע לה, על שנטשה את עמה בימי הרעב’! נעמי היתה ענייה וכל כך התביישה. היא התביישה לבקש עזרה.

קציר השעורים התחיל. ברגע שהתבואה הייתה בשלה ומוכנה, יצאו הקוצרים לקצור בשדות. לבועז היו שדות רבים. היו קוצרים רבים שקצרו את השעורה, חוץ מן העובדים של בועז. יש חוק בתורה האומר, שאם נופל קנה תבואה אחד או שניים, הקוצר חייב להשאיר אותם על האדמה בשביל העניים. זה נקרא לקט. זו היא אחת משלוש הדרכים שהתורה מרשה לעניים לאסוף תבואה. (שתי הדרכים האחרות הן פאה ושכחה). לרות היה רעיון: “אני אלך ללקט תבואה אחרי שהקוצרים סיימו וכך אשיג אוכל.” ובכן איזה מן השדות סידר השם לרות ללקט בו? נכון! בשדה בועז. עתה היו שם הרבה אנשים עניים, גברים ונשים, שגם הם רצו לאסוף מן הלקט אחרי הקוצרים. כמה מן העניים היו גסים ואנוכיים. הנשים העניות לא התנהגו בצניעות ורוב האנשים העניים לא פעלו על פי מצוות התורה: רק ללקט קנה אחד או שניים שהיו שייכים לעניים. רוב האנשים העניים לקחו כל ערימה של תבואה, אפילו 3 או יותר. זוהי גניבה! אוי! רות הייתה רעבה בדיוק כמו העניים האחרים, אבל רות הצדקת לא למדה מהם. רות רצתה לעשות את מה שצודק ונכון.
רות לא חטפה. רות לא דחפה. רות שמרה על החוק וליקטה רק קנה אחד או שניים. רות הייתה צנועה. היא לא התלוצצה עם הקוצרים, ולא התכופפה בפני כל אחד מהם כדי ללקט את הקנים מן האדמה. רות התיישבה ורק אז אספה את הקנים. היא לא התכופפה. העניים האחרים נהגו לומר: “האם ראית את המואבייה הענייה?! היא לא תשיג דבר, היא לא יודעת מה לעשות! צריך לחטוף ולהמשיך במהירות, ולא, תפסיד!” רות הייתה תמיד האחרונה, ועבד תמיד קשה יותר ובמשך שעות ארוכות יותר, בחפשה מסביב קני שעורה שנפלו, ואף אחד לא השגיח בהם. אבל זה לא הטריד את רות. היא הייתה כה שמחה לעשות את מצוות השם. ילדים, יש חוק. אתם לעולם לא תפסידו אם אתם ישרים ועושים את מה שנכון. השם היה עסוק . הוא רצה לסדר משהו בשביל רות, משהו טוב יותר מאשר בשביל האנשים העניים האחרים.

הקשיבו להמשך…..

כאשר בא בועז לראות איך מתקדם הקציר, הוא הבחין באשה זרה המתנהגת בצניעות ובחוכמה. הוא חשב: ” הרי זאת האשה שעזרה לדודתי נעמי. והלכה אחריה לארץ ישראל ממואב. האין היא צדקת. בועז ניגש לרות ואמר: “אני כל כך מתרשם מהתנהגותך החסודה לדודתי נעמי, ומכך שהתגיירת. אני ציוויתי את כל עובדיי להתנהג אלייך יפה במיוחד. אנא, אל תעזבי את שדותיי”. בועז הזמין את רות לאכול אתו בצוהריים. מנת האוכל שלה הייתה כל כך גדולה, עד כי לא יכלה לאכול עוד. לכן היא הביאה הבייתה לנעמי את שנותר. רות הפתיעה את נעמי בכמות הגדולה של שעורים שהביאה אתה. נעמי שאלה את רות: “מי היה כל כך אדיב אלייך היום?”. היא ענתה: “שמו בועז”. רות לא ידעה מיהו בועז. אבל נעמי ידעה ואמרה: “בועז! אה, ברוך השם, את פגשת את קרוב משפחתנו! בועז הוא בן דודנו!” רות אמרה: “בועז אמר לי שהוא ציווה על עובדיו להיות נחמדים אליי במיוחד עד סוף תקופת קציר השעורים, ולאחר מכן עד סוף תקופת קציר החיטים. האם את יכולה להאמין בכך?!” עכשיו זמן קציר השעורים, חיטה תהיה בשלה בשדות כמה שבועות לאחר הבשלת השעורה.

לכן היה לה הרבה זמן להימצא בשדות בועז. ילדים, האם אתם רואים עד כמה מצבה של רות משתפר? חכו רק רגע, זה עומד אפילו להשתפר יותר.

אתם צריכים לדעת עוד חוק אחד בתורה. כאשר אדם נשוי מת לפני שיש לו ילדים, יש מצווה על מישהו מבני משפחתו לשאת את אשתו של המת, כך שלאשה יהיו ילדים. ילדים אלה ייחשבו לבעלי זכות גדולה, ודרך להמשיך את הזיכרון של האדם המת. זהו חסד גדול לאדם שמת. מי יישא את רות לאשה? בעלה מת ולא היו לה ילדים ממנו.

התוכנית של נעמי היא שרות תינשא לבועז. יום אחד אומרת נעמי לרות: “הליילה, בועז יעבוד באסם ביתו. התלבשי יפה, והתחמקי אל האסם. כאשר בועז יגמור את עבודתו,עקבי וראי איפה הוא הולך לנוח. ואז לכי אל בועז, ורמזי לו שהוא צריך לשאת אותך לאשה. הוא יאמר לך מה שאת צריכה לעשות. רות עשתה זאת. היא התגנבה באמצע הליילה כדי לרמוז לבועז לשאת אותה לאשה. בועז היה מופתע, אפילו יותר מקודם. בועז אמר לרות: “את מבורכת. את יודעת שאני זקן ואת צעירה”, (רות הייתה בת 40 ) “אבל את רוצה בי כדי להמשיך את שושלת בעלך המת, במקום לנסות ולהינשא לאיש צעיר בן גילך. זהו חסד גדול יותר מאשר החסד האחרון שאת עשית. אני אכין את הנישואין אתך.

ילדים, עליכם לדעת, שהיה בנישואין אלה סיכון גדול. התורה אומרת ליהודים לא להתחתן עם גיורת שמוצאה מואבי, ואם עושים זאת, גם הילדים יהיו מנועים מלהתחתן. הרבה יהודים חשבו שהתורה התכוונה לא להתחתן עם כל גיורת ממואב, איש או אשה. חוק זה יכלול גם את רות. אבל בועז ידע את החוק האמיתי. התורה התכוונה רק לא להינשא לזכר ממואב שהתגייר. רות אינה איש שהתגייר! רות אינה איש מואבי!. לכן זה על פי החוק אם בועז נושא אותה לאשה. בועז הלך לפרסם את החוק האמיתי לפני שנשא את רות. בועז היה מנהיג היהודים, ולכן הוא הודיע לכל אחד, שזה בסדר להתחתן עם אשה מואבייה. בועז קיווה שאנשים יקבלו את החוק ולכן הוא לקח את הסיכון ונשא את רות. בועז נשא את רות והיא הייתה בהריון. אנשים שמחו מאוד בשביל נעמי. הייתה לה כלה כל כך נאמנה לה, ועכשיו היא תהיה סבתה. תינוק נולד. שמו נקרא עובד. עובד גדל וגם לו היה בן בשם ישי. האם אתם יכולים לדמיין מיהו המלך הגדול שהיה בנו של ישי? כן! המלך דוד! והמשיח, שלו אנו מחכים יהיה נצר מבית דוד! האם אתם זוכרים את עורפה, אחותה של רות? עורפה לא עשתה את הבחירה הנכונה ודברים נוראים קרו לה, והיה ילדה ילדים שהפכו לאנשים רשעים. אבל ראו איך השם גומל לאדם כמו רות שבוחרת את דרך הצדק והחסד. המלך דוד הגדול וצאצאו המשיח הצדיק יצאו ממנה.
וכאן מגיע סיפורנו לסיומו.